מה שלומכם אנשים יקרים?
קוראים לי אלי ויש לי תסמונת דאון.
אתמול חזרתי מהמועדונית של 'עזרת אחים', ואמא שלי שאני הכי אוהב אותה בעולם מכל האימהות, שאלה אותי אם אני נהניתי שם.
אמרתי לה: "בטח אמא! את יודעת שאני תמיד, תמיד, תמיד נהנה שמה".
אמא אמרה לי, שזה עושה אותה שמח לשמוע כל פעם מחדש שטוב לי, ולכן היא שואלת, כדי לשמוע את אותה התשובה.
עכשיו אתם מבינים למה אני כל כך אוהב את אמא שלי???
חשבתי שזה חשוב שכולם ידעו שאני וכל הילדים האחרים נהנים במועדונית של 'עזרת אחים', אז ביקשתי מאמא שתביא לי דף ועט כי אני רוצה לכתוב מכתב.
אבל זה יצא לי מקושקש קצת, אז אמא באה לעזור לי וביחד כתבנו את המכתב הזה.
אני רוצה שתדעו שבמועדונית ב'עזרת אחים' זה הכי כיף בעולם, המתנדבות שם אוהבות אותי כמעט כמו האחות שלי דבורי שאוהבת אותי, וממש ממש טוב לי שם.
כל יום יש משהו אחר, ריקודים עם מוזיקה, ג'ימבורי, יצירות ומשחקים. אנחנו גם אוכלים שם כל יום וזה מאוד טעים!
והכי אנחנו אוהבים שהרב קאפ מגיע, הוא המנהל של 'עזרת אחים', והוא עושה לנו מה זה כיף… כל פעם שהוא נכנס, ישר חיוכים וצחוקים, והוא מכיר כל ילד ויודע בדיוק מה הוא אוהב ואיפה הוא גר ומתי היום הולדת שלו.
אז רציתי שתדעו את כל זה, כי אמא אמרה לי שהכל עולה הרבה כסף ואני קצת מפחד שאולי פעם יקרה שב'עזרת אחים' יגידו שנגמר הכסף ולא יהיה לנו מועדונית! אז צריכים שאנשים יתרמו, ואני רוצה שתדעו שב'עזרת אחים' משתמשים בכסף לדברים הכי הכי טובים בעולם!
כמו למשל – אני!
תודה,
אלי