עמדה // הרב אברהם קאפ, יו"ר 'עזרת אחים'
בשבועות האחרונים עסקנו בסכנות השונות של ימי בין הזמנים, וכעת כשחופשת בין הזמנים כבר עומדת לחלוף, אנו נדרשים לחזור לשגרה.
בין אם אתם מסוג האנשים שאוהבים את השגרה ומייחלים לה בכל עת, ובין אם אתם מאלו שלא יכולים לסבול אותה ומהרגע שהיא מתחילה מייחלים לרגע בו תישבר, חייבים אתם להודות שהיא כבר כאן, לבנים שכבר לומדים החל מעוד יומיים, ולבנות שעדיין חופשות אבל גם הן כבר מתחילות להרגיש את שנת הלימודים מתקרבת במהירות.
אבל יש משפחות שבימים אלו לא נמצאות לא בחופש ולא בשגרה… הן נמצאות על פלנטה אחרת, מתמודדות עם מחלה קשה. מבחינתם השגרה המבורכת נשברה זה מכבר, וכל עוד המחלה לא תסתיים והחולה יבריא באופן מלא, השגרה שלהם מלאת כאב, עצב וגם הרבה מאוד רעב.
כי במשפחה שבה יש אדם חולה ל"ע, האמא אינה פנויה להכין ולבשל. במשפחה בה יש אדם חולה, האבא לא פנוי להשתכר כראוי, ובוודאי שלא לצאת לקניות כמו בימים כתיקונם.
במשפחה שבה יש אדם חולה, בני הבית פשוט רעבים. לא כי אין להם כסף, לא כי אין להם אפשרות כלכלית, אלא פשוט, בגלל היעדר אפשרות טכנית להכין ולבשל אוכל למשפחה כולה.
למקום הזה נכנס ארגון 'עזרת אחים', ובשנים האחרונות אנחנו מבשלים ומחלקים מזון מבושל למשפחות המתמודדות עם מחלה ל"ע.
העבודה שהחלה בקטן, הפכה לפרויקט אדיר ועצום מימדים. אנחנו מדברים על מאות רבות של מנות שמתבשלות במטבח הישועות של עזרת אחים מדי יום, ואלפי מנות שיוצאות מכאן לקראת שבת או חג.
ההוצאות והטרחה גדלות שבעתיים כשמתקרבת תקופת החגים. זה לא לבשל אוכל לשבת, אלא לחג שנמשך יומיים או שבעה ימים, עם שבת צמודה לפני ואחרי, ועוד ארוחות צהרים 'רגילות' בימי החול שבין לבין.
אנחנו קיבלנו על עצמנו את המשימה לארגן את הכסף, לארגן את המתנדבים, לארגן את המשאבים הנדרשים. אבל האמת היא, אני מודה ומתוודה, המשימה הזאת גדולה עלינו. היא קשה מאוד להשגה. בכל ערב שבת אנחנו מגיעים אל היעד לאחר מאמץ אדיר, ובהתקרב תקופת החגים אנחנו מתמלאים פחד וחרדה: איך נצליח לעמוד בקצב, איך נצליח לספק את הביקוש האדיר.
לא עלינו ולא עליכם, יש כל כך הרבה משפחות בבית שמש שזקוקות למזון המבושל הזה. אנחנו לא יכולים לקחת צעד אחורה ולסגור את המטבח החדש שהקמנו בהשקעה עצומה וביגיעה רבה. אנחנו לא יכולים לאכזב את המשפחות הללו, להביט להן בעיניים הרעבות, ולומר להן: "מצטערים, לא הצלחנו לבשל לכם הפעם".
אנחנו לא יכולים…
לכן אני פונה אל הלב של תושבי העיר, כל תושב ותושב. בואו ועזרו לנו.
אני יודע שזה קשה, כולנו מתמודדים עם קשיי פרנסה. אף אחד מאתנו לא קוטף את הכסף שלו מהעצים בחצר הבניין, כולנו עובדים קשה ומשתדלים לחסוך פרוטה לפרוטה, אבל כאן מדובר במקרה מיוחד של משפחות הזקוקות במיוחד לעזרה הזאת.
וכבר אמרו חז"ל מה אומר הקדוש ברוך הוא למי שמאכיל רעבים בשבת ובחג: "אם אתה משמח את שלי", את הגר, היתום, האלמנה והחולה, "אני משמח את שלך", את בנך ובתך, אשתך ומשפחתך.
אז בואו ניכנס לשגרה של עזרה הדדית, לשגרה של עזרת אחים לאחיהם הרעבים, שגרה של גמילות חסדים וביקור חולים.
ובזכות מצווה חשובה זו נזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים, לחיים טובים ולשלום.